פסק-דין בתיק ע"ע 59-10

השופט יגאל פליטמן

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופטת שרה שדיאור ונציגי הציבור גב' נאוה שוורץ ומר זאב אפיק; עב' 2989/07), בו התקבלה בחלקה תביעת המערער לתשלום זכויות שונות מכוח הסכם מיום 25.7.1980, שנחתם בין המדינה לבין ההסתדרות הכללית, אשר הסדיר את זכויותיהם של עובדים ביהודה ושומרון שמשרותיהם בוטלו (להלן - הסכם 80', או ההסכם).

2. הרקע הרלבנטי לערעור זה, הוא כדלקמן:

א.            המערער הוא גמלאי המדינה, אשר שירת במסגרת המנהל האזרחי ביהודה ושומרון במשך למעלה מ- 35 שנים, עד תום חודש נובמבר 2000. מתוך תקופת עבודתו במדינה עבד באיזור יהודה ושומרון כ- 29 שנים, עד לפרישתו.

ב.             הסכם 80' הסדיר, בין היתר, את זכויות העובדים שמשרותיהם באיזור יהודה ושומרון (להלן - האיזור) בוטלו או יבוטלו בתקופת ההסכם. במסגרת ההסכם מפורטים תנאי הפרישה להם יהיה זכאי עובד שפוטר משירותו באיזור, ואשר לא נמצאה לו משרה במשך שלושה חודשים לאחר מכן, ובכלל זה הגדלת שיעור הגמלה ותשלום מענקים שונים.

ג.              על פי הסכם 80' היה המערער זכאי לקבל, בין היתר, מענק בגובה "משכורת קובעת" לכל שנת עבודה באיזור (להלן - המשכורת הקובעת), וכן מענק בגובה "משכורת כוללת" (להלן - המשכורת הכוללת), לכל שנת עבודה באיזור.

בסעיף 2(ה) להסכם 80', מוגדרת "משכורת קובעת" כך:

"משכורת קובעת" - שכר משולב, וכן כל התוספות החלות על עובד מכח הסכמים קיבוציים והסכם זה, כגון: תוספת משפחה, גמול השכלה, כוננות על, גמול אקדמי, שעות קיץ, תוספת שטחים, וכן כל מרכיב נוסף שיוכר כחלק מהמשכורת הקובעת עד לפרישת העובד בפועל."

סעיף 2(ו) מגדיר "משכורת כוללת" כך:

"משכורת כוללת" - משכורת קובעת, וכן ממוצע של כל התשלומים שניתנו לעובד במשך עבודתו בפועל באיזורים בששת החודשים האחרונים לפי התעריף הנהוג שנקבע ע"י החשב הכללי ביום התשלום."

ד.             המשיבה (להלן - המדינה) בדקה ומצאה כי המערער לא קיבל במסגרת מענק ה"משכורת הכוללת" תוספת "דריכות וכוננויות" בסך של 450 ש"ח, וכן תוספת אגרה בסך של 45.06 ש"ח. לפיכך הוסכם על הצדדים, כי תוספת דריכות וכוננויות וכן תוספת אגרה מקצועית הן חלק מהמשכורת הכוללת.

ה.            בחודש ספטמבר 2000 קיבל המערער מענק יובל בסך של 6,657 ש"ח.

ההליך בבית הדין האזורי ופסק דינו

3. המערער טען בתביעתו, כי מענק היובל ששולם לו היה צריך להיכלל גם במסגרת המשכורת הקובעת, ולא רק במסגרת המשכורת הכוללת. עוד טען, כי גילום מס הכנסה וביטוח לאומי על הוצאות רכב קבועות ומשתנות, ביטוח ורישוי הרכב ושיחות טלפון, הם חלק מהמשכורת הכוללת לצורך המענק, וכן כי ההפרשות שנעשו לקופת הגמל ולקרן ההשתלמות הם חלק מהמשכורת הכוללת.

4. המדינה טענה כי למעשה המערער קיבל סכומים בגין המענקים ביתר, וכי יש לקזז את תוספת הדריכות והכוננויות כנגד תשלום יתר זה. עוד טענה המדינה, כי אין לכלול את מענק היובל או חלק ממנו במשכורת הקובעת אלא רק במשכורת הכוללת שכן יהיה בכך תשלום כפל של מענק היובל, שיילקח בחשבון פעם במשכורת הקובעת ופעם נוספת במשכורת הכוללת, שהמשכורת הקובעת היא חלק ממנה. כמו כן טענה המדינה בתחילה טענת שיהוי, אותה זנחה בהמשך ההליך. 

5. בפסק דינו דן בית הדין האזורי בכל רכיב שנתבע בנפרד, אולם ראשית קבע כי יש לקרוא את הסכם 80' בתוך מערכת הכללים בה הוא מצוי, וביתר פירוט ביחס לכללי הפרישה הנוהגים במדינה. זאת, בין היתר, גם בהתחשב בלשון ההסכם עצמו, אשר מפנה לכללים הנהוגים בשירות המדינה לגבי מונחים שלא הוגדרו בהסכם, ולגבי התשלומים שנקבעו בו.

6. באשר למענק היובל קבע בית הדין האזורי, כי בחוזר שהוציא הממונה על השכר במשרד האוצר (חוזר הע /35 /90 (108), מיום 7.6.1990) נקבע כי " למען הסר ספק מובהר כי מענק היובל אינו שכר לשום דבר ועניין, לרבות להפרשות לקופות גמל ולקרן השתלמות", וכי אף שחוזר זה אינו עוסק במענק הנדון בענייננו, יש ללמוד ממנו על כוונת המדינה בהקשר זה. בית הדין קבע, כי אין לראות את מענק היובל כנכלל במשכורת הקובעת, שכן הוא איננו שכר, ובהתאם לפסיקה איננו נחשב כתוספת, משהוא ניתן לעובדים ולגמלאים בגין אורך תקופת שירותם. עם זאת קבע בית הדין, כי יש לכלול את מענק היובל במשכורת הכוללת, לאור העובדה שמדובר בתשלום שניתן למערער בפועל בששת החודשים האחרונים לעבודתו, ומשכך נהגה המדינה החל משנת 2001, לאחר צאת חוזר הממונה על השכר. כמו כן קיבל בית הדין את טענת המדינה לענין זה, לפיה לו ייכלל המענק במשכורת הקובעת יהא בכך כפל תשלום.

7. תביעתו של המערער לכלול את תוספת הדריכות וכוננויות ואת תוספת האגרה המקצועית התקבלה, בהסכמת המדינה.

8. תביעת המערער לעניין אגרת הרישוי נדחתה, משהמערער זנח עניין זה בסיכומיו.